:בעמוד זה
ביטוח מנהלים היה תמיד נחות לעומת קרן פנסיה	.1
תנאי ראשון לבריחה מביטוח מנהלים - מצב בריאות תקין	.2
ככל שאדם מבוגר יותר וויתקו בביטוח מנהלים גדול יותר - כדאיות הבריחה מביטוח מנהלים קטנה יותר	.3
לבעלי פוליסת ביטוח מנהלים צעירה - כדאי בדרך כלל לברוח ממנה	.4
מתי רוכשים ביטוח מנהלים ומהו ההרכב המומלץ של ביטוח מנהלים	.5
כיצד לבחור חברת ביטוח חברות הביטוח דומות מאד זו לזו, ולכולן יש תוכניות מסוגים שונים. נעיר כי כל חברת ביטוח היא גם-כן בעלים – בעלת מניות – של קרן פנסיה. בפרק זה איננו דנים כלל בקרן פנסיה שבבעלות חברת ביטוח אלא בתוכניות של חברת הביטוח עצמה במסגרת החברה בע"מ שהיא חברת ביטוח גרידא. כמו-כן נסייג את דיוננו לתוכניות ביטוח שמיועדות לתקופת הזיקנה, למקרה של איבוד כושר העבודה ולמקרה פטירה. ביטוחי בריאות וביטוחי סיעוד אינם חלק מהביטוח הפנסיוני ואינם נדונים כאן ובכל האתר שלנו כולו. בכל חברות הביטוח נמכרת היום – מראשית שנת 2004 – תוכנית איומה ונוראה אחת שמיועדת לחיסכון או לקצבה. לתוכנית זו – שנכנה "פרופיל" לפי שמה ב"כלל ביטוח" שהיתה הראשונה להנהיגה – יש מרכיבים מזעזעים אשר מחייבים חידוד כל החושים לפני שנקשרים אליה. חברות הביטוח קיבלו מאגף שוק ההון אישור לשווק תוכנית שבמסגרתה יכולים סוכני הביטוח להפלות בין מבוטח למבוטח. לפי כללי התוכנית נגבים מהמבוטח עד 13% מכל סכום שהוא מפקיד ב- 5 השנים הראשונות, ולאחר מכן יורד השיעור ב- 1% כל שנה, ומהשנה ה- 13 ואילך - 5%. בנוסף לניכוי זה מותר לחברת הביטוח לנכות בסוף כל שנה 1% מהצבירה. בנוסף, בפוליסות פרט (בשונה מביטוח מנהלים), יש לשלם 12 ₪ בחודש - דמי ניהול חשבון. במקרה של הפסקת התוכנית לפני תום 5 שנים, קיים קנס שבירה גדול. קיימים הבדלים קטנים בין חברות הביטוח, ועם כולן ניתן להתמקח. תוכנית זו היא ספינת הדגל של כל חברות הביטוח הרגילות. התמקחות עיקשת עשויה להוביל לתשלום דמי ניהול הרבה יותר נמוכים – עד לירידה אל 0% מהפרמיה ו-1% לשנה מיתרת החיסכון. ביטוחי אובדן כושר העבודה והפטירה הנלווים לפוליסות מסוג זה – בתעריפים המתקבלים על הדעת. התוכנית שאושרה לחברות הביטוח ע"י אגף שוק ההון באוצר, גרועה למבוטחים מזו שהיתה נהוגה בשנות ה-2000 הראשונות, והיא גרועה בשיעור הדומה לזה שהיה מאמצע שנות השמונים, וגרועה כמעט כמו התוכניות שהיו עד אמצע שנות ה-80. המצב כיום טוב יותר בכל זאת, הואיל וניתן באופן רשמי וחוקי להתמקח על דמי הניהול, ומי שמצליח בהתמקחות ונמצא הסביבות 0% מהפרמיה ו-1% לשנה מיתרת החיסכון מצוי בתוכנית סבירה. עם זאת ראוי להדגיש כי ערכי התמורות בקרן פנסיה גדולים מאלה שבחברת ביטוח, גם אם קונים את הביטוחים הנ"ל בדמי הניהול הנמוכים ביותר האפשריים. כאשר באים להשוות את התוכנית של חברות הביטוח הרגילות, עם קרן פנסיה, ההשוואה אינה כה פשוטה, שכן יש הבדלים במבנה הזכויות בין קרנות הפנסיה לתוכניות של חברות הביטוח. הזכויות בקרן פנסיה ניתנות בצורת פנסית זיקנה, פנסית נכות ופנסית שאירים, משמע בסכומים חודשיים, בעוד שבחברת ביטוח מדובר בסכומים חד פעמיים לענין פטירה או זיקנה, או קצבה חודשית לזיקנה בפוליסת קצבה, שהיא שונה מאד מתוכנית הפנסיה בקרנות הפנסיה. כאשר מתעקשים לעשות השוואה בין תוכנית קרן הפנסיה לתוכניות של חברות הביטוח, יש להביא למכנה משותף את הזכויות בכל אחת מהתוכניות, והדבר נעשה באמצעות חישובים אקטואריים (הסתברויות תמותה, ריבית להיוונים וכו'). חישובים מסוג זה נערכו ע"י חברת "תצפית", והמסקנה הנחרצת היא שהערך הכלכלי של תוכנית הפנסיה גדול יותר מזה של תוכניותיהן של חברות הביטוח, והדבר נכון לכל גיל הצטרפות. כאן ראוי לציין כי החוק מחייב קבלת אישור של אגף שוק ההון באוצר לכל תוכנית המשווקת לציבור, ואומנם כל התוכניות הנזכרות לעיל קיבלו את אישור האגף. אך - וזה החשוב מכל - אישור האגף לתוכנית ניתן לתוכניות יקרניות יותר ותוכניות הרבה יותר זולות. אגף שוק ההון אינו רואה את תפקידו בקביעת תיקרה לתעריפי חברות הביטוח, אלא רק להבטיח כי התעריפים לא יהיו נמוכים מידי, וזאת בטענה כי על האוצר להבטיח שחברת הביטוח לא תפשוט את הרגל. אגף שוק ההון מניח לחברות להתחרות ביניהן בהנחה שתיווצר ביניהן מלחמת מחירים. נסיון העבר מלמד כי חברות הביטוח נוטות להימנע ממלחמת תעריפים ומסיטות את התחרות אל סוכני הביטוח: ככל שדמי העמלה שהן מוכנות לשלם לסוכני הביטוח גדולים יותר, גדל מספר סוכני הביטוח שמוכנים לייצגן. בהסטת התחרות אל סוכני הביטוח מקופלת הסברה של חברות הביטוח - סברה אשר נכונותה מוכחת - שהאדם המצוי אינו יודע להבחין בין תוכנית לתוכנית, וככל שגדל מספר הסוכנים שמייצגים חברת ביטוח, גדל נפח המכירות של החברה, בלי כל קשר עם יוקרה של התוכנית. עם זאת, יש סימנים לכך שכאשר מדובר בקבוצות אנשים שעורכות – או עורכים עבורן – תחרות בין חברות הביטוח על ביטוח מנהלים (ובין קרנות פנסיה - על תוכנית פנסיה), מושגות תוצאות מרשימות.
ביטוח מנהלים היה תמיד נחות לעומת קרן פנסיה		.1
מעולם לא היתה לביטוח מנהלים עדיפות על קרן פנסיה. 9000 סוכני ביטוח ניצלו את בורותם של בני האדם והצליחו להפיל בפח המוני אנשים כששכנעו אותם לוותר על קרן פנסיה ולבחור בביטוח מנהלים. ביטוח פנסיוני הוא תחום - אולי היחידי - שבו כל בני האדם כמעט בורים לחלוטין. אף בלתי אפשרי לו לאדם ליהנות מנסיונם של אחרים. אם תשאל אדם המבוטח בקרן פנסיה מזה 20 שנה, האם הוא מרוצה מהתוכנית, תשובתו תהא מעין זו: אין לי מושג אם אני מרוצה, הואיל ולא השתמשתי בה עדיין - לא היגעתי עדיין לגיל הפרישה לפנסיה ולכן לא טעמתי עדיין את טעמה של הפנסיה החודשית ; לא חליתי ולא לקיתי באובדן כושר עבודה, ולכן לא טעמתי טעמה של פנסית הנכות. לא מתתי, ולכן אינני יכול לשאול את שאירי מהו טעמה של הפנסיה לאלמנה וליתומים. תשובה דומה תתקבל מהמבוטח בביטוח מנהלים אם יישאל בדבר סיפוקו מביטוח המנהלים שלו. ועתה נניח כי יישאל אדם שהגיע לגיל הפרישה – גיל מימוש הזכויות לעת זיקנה - אם הוא מרוצה מביטוח המנהלים שלו. תשובתו הצפויה: אינני יודע אם סכום הכסף שקיבלתי מחברת הביטוח עם פרישתי לעת זיקנה מאפשר רמת מחיה גדולה יותר, או קטנה יותר או שווה לזו שהיתה לי אילו הייתי מקבל היום פנסיה חודשית מקרן הפנסיה.
משמע אדם אף אינו יכול למסור לבנו על נסיונו בתחומי הביטוח הפנסיוני. בעת שבחר בתוכנית מסוימת לא ידע אם בחר טוב, וגם בעת המימוש אין הוא יודע אם בחר נכון - אז לא ידע להשוות ביניהן, ועתה גם כן אינו מסוגל להשוות. ניתן לקבוע באופן חד-משמעי כי המכנה המשותף לנבערים ולמשכילים הוא בורות מוחלטת בתחומי הביטוח הפנסיוני. מורכבות הנושא והריחוק הרב בין מועד ההחלטה על רכישת "המוצר" לבין מועד השימוש בו - יוצרים אצל כל בני האדם כמעט אי-חשק להתמסר ללימוד כל הקשור בו. כשהם מתעוררים להגיע לחקר הענין כבר מאוחר, וגרוע מזה: הם נעזרים בסוכני ביטוח או במשווקים פנסיוניים – כפי שהם מכונים כיום - ללימודו, וחוזרים אל אותו מוקש אשר עליו כבר עלו פעם.
בעבר היו רק קרנות פנסיה הסתדרותיות, ותדמיתן סבלה תמיד מתדמיתה של ההסתדרות, למרות שהן היו נזר העשייה ההסתדרותית. רוב העובדים המאורגנים צורפו לקרנות הפנסיה באופן אוטומטי - עפ"י הסכמים קיבוציים - וקל היה לשכנע אנשים כי ההמון מבוטח בקרנות, אך אדם המורם מעם זקוק לטיפול אישי. ביטוח מנהלים "רכב" על גישה זו, ומנהלים רבים סברו כי אם העובדים הזוטרים מצורפים אוטומטית לקרן פנסיה, ולהם - למנהלים - נותנים זכות לבחור בין קרן פנסיה לבין ביטוח מנהלים, חזקה כי ביטוח מנהלים טוב יותר. איש מאלה שבחרו בביטוח מנהלים לא עשה בדיקת כדאיות כלכלית שבעקבותיה בחר בביטוח מנהלים. אפשר להוסיף : איש מאלה שבחרו בביטוח מנהלים אינו מחזיק בהשוואה כלכלית שניתנה לו ע"י סוכן הביטוח שלו, אשר לפיה יש עדיפות כלכלית לביטוח המנהלים. סוכן הביטוח ישב עם האיש, סיפר לו, שירבט גרפים על פיסת ניר שנזרקה אחר כך לפח, ושיכנע אותו כי ביטוח מנהלים כדאי יותר. המתיעץ החליט כי רצונו בביטוח מנהלים, הסוכן ניסח לו את הבקשה, והוא חתם. אין לאיש המלצה בכתב מסוכן ביטוח שלפיה ביטוח המנהלים הוא הכדאי ביותר מבחינה כלכלית או כי ביטוח המנהלים טוב יותר מקרן פנסיה.
גם כיום – תחת חוק היעוץ החדש – משווק פנסיוני אומנם נדרש לגילוי נאות בדבר הזיקה שיש לו למוצרים הפנסיוניים וכן בחובת "האמון" וחובת "הזהירות", אך אין הוא מחויב בהצגת השוואה כלכלית בין התוכניות שבאמתחתו. סוכן הביטוח אף לא חייב לדווח ללקוחותיו מהו שיעור דמי העמלה שהוא מקבל בחברת ביטוח אחת ומהו – באחרת, ומהו שיעור דמי העמלה שהוא מקבל עבור פרמיה המופנית לקרן פנסיה, לפוליסה הונית או לפוליסת קצבה.
ניתן לקבוע חד-משמעית כי למרות העובדה שביטוח מנהלים בעבר היה טוב יותר מאשר היום, עדיפות קרן הפנסיה של "אז" על ביטוח מנהלים של "אז" היתה גדולה בשיעור דומה או גדול יותר מזה של קרן פנסיה "של היום" על ביטוח מנהלים "של היום". משמע קרן פנסיה היתה כדאית הרבה יותר מביטוח מנהליה, והיא עדיפה גם כיום.
תנאי ראשון לבריחה מביטוח מנהלים - מצב בריאות תקין		.2
אם אדם רכש תוכנית ביטוח מנהלים (או אחרת) כשמצב בריאותו תקין, ובביטוח המנהלים כלול גם ביטוח למקרה פטירה (ריסק), ו/או ביטוח אובדן כושר עבודה, ומצב בריאותו עתה אינו תקין, קרוב לודאי כי כדאי לו להישאר בתוכנית שלו. זאת בשל העובדה כי בקרן פנסיה שאליה יצטרף היום הוא לא יהיה מבוטח במשך 5 שנים למקרה פטירה או נכות עקב מחלה שבה הוא לוקה בעת הצטרפותו לקרן. אם ימות או יאבד את כושר העבודה בשל סיבות אחרות - הביטוח חל ממועד התשלום החודשי הראשון, אך לא כן הוא הדבר באשר למחלות שעל קיומן ניתן ללמוד מתיקו הרפואי בעת ההצטרפות לקרן. נוסיף כי קרן פנסיה אינה מחויבת לקבל לשורותיה אדם כלשהו, והיא רשאית לסרב לקבל אדם חולה, ולא רק להגביל אותו.
- ככל שאדם מבוגר יותר וויתקו בביטוח מנהלים גדול יותר כדאיות הבריחה מביטוח מנהלים קטנה יותר		.3
אנשים רבים סבורים כי על ביטוח מנהלים ותיק (שנולד בשנת 1989 או מוקדם יותר) לא כדאי לוותר, הואיל והתנאים "של פעם" היו מצוינים. נכון הדבר כי ביטוח מנהלים מסוג מסוים "של פעם" טוב יותר מביטוח מנהלים "של היום" מאותו סוג. משמע לא כדאי לעבור מ"ביטוח מעורב" ותיק ל"ביטוח מעורב" חדיש, או מ"ביטוח גימלא ותיק" ל"ביטוח גימלא" חדיש. תהא זו נפילה מן הפח אל הפחת.
כמו-כן לא תמיד כדאי לעבור מביטוח מנהלים ותיק אל קרן פנסיה חדשה (שנולדה בשנת 1995 או מאוחר יותר). עם זאת, ייתכן מאד כי לאדם בן 45 או צעיר יותר (ולעיתים - גם מבוגר יותר), יהיה כדאי להקפיא את פוליסתו משנת 1989 או מלפני-כן, ולהפנות לקרן פנסיה את הפרמיה המתפנה. כדאיות מעשה זה מובטחת כמעט, אם אותו אדם מחזיק בפוליסת "ביטוח מעורב", או פוליסה מסוג "עדיף" ( בחברות ביטוח שונות שמות שונים לה - "יותר", "מיטב", "מניב", "מעולה", "עתיד", "גמיש", "עדי") שבה היחס בין הפרמיה המופנה לרכישת ביטוח ריסק לבין זו המופנה לחיסכון הוא 72:28 או אף יחס טוב יותר – 80:20, 90:10.
כאשר לא כדאי לעבור מביטוח מנהלים ותיק לקרן פנסיה חדשה, אין זה בשל היות הפוליסה כה טובה, אלא – לעתים - בשל נזק שבירה (שהוא אחד מתנאי הפוליסה), אשר מספר השנים שנותרו למבוטח עד גיל סיום תקופת הביטוח בפוליסה אינו מספיק כדי לפצות עליו.
כך הדבר כשמדובר בבן 55 ויותר, גם אם יש לו ביטוח מנהלים "צעיר" (שנולד בשנת 1990 או מאוחר יותר). ייתכן כי לא יהיה כדאי לו להפסיק את הפוליסה כדי לעבור לקרן פנסיה, הואיל ונותר לו מספר שנים קטן מדי בקרן הפנסיה - קטן מכדי לצבור עדיפות שתפצה על ניזקי שבירת הפוליסה.
לכן מומלץ כי אדם שמחזיק בפוליסה ותיקה או אדם מבוגר יחסית - גם אם הוא מחזיק בפוליסה צעירה, לא יקפיא אותה כדי לעבור לקרן פנסיה חדשה, מבלי שהדבר ייבדק ע"י יועץ לביטוח פנסיוני ומבלי שיקבל המלצה בכתב מאותו יועץ.
לבעלי פוליסת ביטוח מנהלים צעירה - כדאי בדרך כלל לברוח ממנה		.4
פוליסות ביטוח מנהלים משנת 1990 (שנה מיוחדת - שיעור הרבית בחיסכון ירד מ-4% ל-3%), ומהשנים 1991 ואילך (אין במסגרתן תשואה ריאלית מובטחת, אלא המבוטח "משתתף ברווחים" שיהיו אם יהיו), גרועות מאלה שהיו בשנת 1989 או לפני כן, ותמיד כמעט כדאי לברוח מהן אל קרן פנסיה, משמע כדאי להקפיאן, ואת הפרמיה המתפנה להפנות אל קרן פנסיה. ייתכן שהפרמיה גדולה מהתיקרה שניתן להעביר לקרן פנסיה (20.5% מכפליים השכר הממוצע במשק), ואז ניתן לשמור על הפוליסה, אך להעביר אליה פרמיה קטנה יותר - זו הנותרת לאחר שמעבירים את פרמית התיקרה לקרן הפנסיה - או להקפיא את הפוליסה כולה, ואת יתרת הפרמיה להעביר לפוליסה חדשה - טובה יותר מקודמתה.
אם מדובר בפוליסה מסוג "ביטוח מעורב", או מסוג "עדיף" שבה היחס בין הפרמיה לביטוח ריסק לבין זו לחיסכון הוא 72:28 או אף קטן יותר ( 90:10, או 95:5), אין כמעט ספק כי כדאי להקפיא את הפוליסה ולעבור לקרן פנסיה, אך אם היחס בפוליסה קטן מ-90:10 לא בטוח כי כדאי להפסיקה ולעבור לביטוח מנהלים אחר - הטוב ביותר האפשרי - משמע לא בטוח כי אם לאחר העברת תיקרת הפרמיה לקרן פנסיה, כדאי גם להעביר לביטוח מנהלים חדש את הפרמיה הנותרת. כשמדובר בפוליסה מסוג "ביטוח מעורב" או "עדיף" שבה היחס 72:28 עד 90:10, קרוב לודאי כי כדאי גם לפתוח ביטוח מנהלים משופר עבור הפרמיה שמעבר לזו המופנה לקרן הפנסיה. הערה: כשמדובר בשכיר שמבוטח בפוליסה מסוג עדיף שהונפקה בשנת 1990, הוא אינו יכול להתחיל בקרן פנסיה מסוג החדשות, ולהמשיך חלקית בפוליסה שנולדה בשנת 1990 (או מוקדם יותר).
ועוד הסתייגות: כאשר מקפיאים פוליסה בת 10 שנים או פחות, סכום החיסכון שנותר בפוליסה גדול יותר אם ההקפאה מתבצעת עקב הפסקת עבודה מאשר אם ההקפאה מתבצעת עקב התחרטות גרידא. ההבדל קיים רק בתחום ה"חיסכון היסודי", ואין הוא קיים בתחום "החיסכון הנוסף" (או "החיסכון המיוחד" או "החיסכון הטהור"). נסביר מהו החיסכון היסודי ומהו החיסכון האחר.
כשהפוליסה נמכרה במתכונתה הרגילה - 72:28 - כל ה-72% הם "חיסכון יסודי". כשהיא נמכרה במתכונת 86:14, מדובר ב-50% מהפרמיה שנחלקים לפי היחס 72:28 (משמע 36:14), ו-50% מהפרמיה הם "חיסכון נוסף". הווה אומר - 36% הם חיסכון יסודי, ו-50% הם חיסכון נוסף. כשמדובר ב-90:10, ה-10 הם 28% מ-35.71% (והחיסכון היסודי הוא 72% מ-35.71% (25.71), ולכן החיסכון היסודי הוא 25.71%, והחיסכון הנוסף הוא 64.29%.
כאשר אדם מקפיא את הפוליסה - מפסיק להפריש אליה כספים אך אינו מושך את הכסף - נשאר בפוליסה סכום החיסכון ומרכיבי הביטוח למקרה פטירה ואובדן כושר העבודה מתבטלים. אם ההקפאה נעשית בזמן שבו גם העובד מפסיק לעבוד במקום העבודה שבמסגרתו הופרשו הכספים לפוליסה, נשאר לזכותו בפוליסה כל החיסכון כולו - הן הנוסף והן החיסכון היסודי. אם ההקפאה נעשית עקב התחרטות (מבלי שעוזבים את העבודה אלא מתוך רצון להעביר את הפרמיה מהיום והלאה אל קרן פנסיה או אל ביטוח מנהלים משופר), נשאר לזכות העובד החיסכון הנוסף בשלמותו, אך לא עומד לזכותו בהכרח כל החיסכון היסודי.
אם ההקפאה נעשית בטרם שולמו 23 תשלומים חודשיים, כל החיסכון היסודי הולך לאיבוד. אם ההקפאה נעשית אחרי 24 חודשים עד 71 חודש - מוחזרים 80% מהחיסכון היסודי. אם ההקפאה נעשית אחרי 72 חודש עד 83 חודש - 84% ; אם אחרי 84 חודש עד 95 חודש - 88% ; 96 עד 107 חודש - 92% ; 108 - 119 חודש - 96% . אם המשיכה נעשית אחרי 120 חודש או יותר - כל החיסכון היסודי נשאר לזכות העובד. המסקנות מההבדל בין ערך הפדיון למקרה עזיבת העבודה לבין ערך הפדיון למקרה התחרטות גרידא: הואיל ופוליסות האחרונות שבהן טבוע היחס הבסיסי של 72:28 הונפקו בשנת 2000, הנזק בשבירתן כבר לא יכול להיות גדול, אם בכלל.
מתי רוכשים ביטוח מנהלים ומהו ההרכב המומלץ של ביטוח מנהלים		.5
סעיף זה חשוב מאד למי שלא היה מבוטח עד כה בביטוח פנסיוני, למי שנהנה עד היום מחיסכון בקופת גמל, למי שנהנה עד היום מחיסכון טהור בלבד בביטוח מנהלים, ולמי שלפי סעיפים 4 או 3 לעיל כדאי לו להסתלק מפוליסת ביטוח המנהלים שלו. אם לאדם יש כבר פנסיה שממלאת אחר מחסורו השוטף, והיא תמלא אחר מחסורו השוטף גם כאשר יפרוש מכל עבודה, או אם צבר עד היום זכויות פנסיה אשר ממועד הפרישה תשולם לו, ויש בה כדי לספק את מחסורו השוטף, ייתכן שכדאי לו מהיום והלאה להפנות את כל ההפרשות לביטוחו הפנסיוני אל ביטוח מנהלים ו/או קופת גמל. גם כאן – אם ההפרשות ממשכורתו ממצה את הזכות להפריש לתוכנית הונית בלי לשלם מס הכנסה – ייתכן שכדאי יהיה לו להפנות את ההפרשות לקצבה, אל קרן פנסיה ולא אל פוליסת קצבה בחברת ביטוח, שכן בכל מקרה יחול עליהם מס בגיל הפרישה: אם יבקש קצבה מפוליסת הקצבה, היא תצורף אל הפנסיה האחרת שלו, ויחולו עליה שולי המס הגבוהים יותר ; אם ימשוך את הכספים מפוליסת הקצבה בסכום חד-פעמי – ישלם מס הכנסה החל על מושך כספים בתוכנית המיועדת לפנסיה. הואיל ובכל מקרה צפוי מס – ייתכן שכדאי יהיה יותר לקבל פנסיה החייבת במס מאשר סכום חד-פעמי החייב במס. הואיל והברוטו בקרן הפנסיה צפוי להיות גדול יותר מהברוטו בפוליסת קצבה – סביר להעדיף קרן פנסיה על פוליסת קצבה. כשאדם רק מתחיל את ביטוחו הפנסיוני, יפנה כספים אל ביטוח מנהלים רק לאחר שהפריש לקרן פנסיה את המכסימום האפשרי. לאחר שמיצה את תיקרת הפנסיה, יעביר הפרשות לתוכנית הונית – קופת גמל או פוליסה הונית בחברת ביטוח. לאחר שמוצתה תיקרה זו, ועדיין נותרה שארית משכורת – ההפרשות מהשארית יופנו לקרן פנסיה " כללית" או לפוליסת קצבה בחברת ביטוח. אם אדם בחר בקופת גמל וכן בפוליסה הונית, ו/או בחר בקרן פנסיה "כללית" או בפוליסת קצבה, ראוי כי ייתן דעתו לרכישת ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח למקרה פטירה, בגין השכר שאינו מבוטח בקרן פנסיה. את הביטוחים האלה רוכשים בחברת ביטוח בלבד.