באיזו מבין קרנות הפנסיה מצויה תוכנית הפנסיה החדשה הטובה ביותר בתחילת שנת 2005 שונתה בקרנות הפנסיה השיטה להקניית זכויות, והשיטה החדשה הכתירה את הקרנות בשם "קרן תשואה" בעוד שהשיטה הקודמת הוכתרה בשם "קרן זכויות". השוני בכותרות לא מצביע על הבדל עקרוני – בשתי השיטות הייתה כוונה כי כל קרן תיתן ס"ה זכויות שאינו עולה על האפשרי, ובשתי השיטות הייתה כוונה כי כל חבר בקרן הפנסיה יקבל זכויות שיהוו תמורה נאותה בחישוב אקטוארי לכספים ששילם ואשר אמור לשלם. עיקר השיטה שהונהגה בשנת 2005 הוא צבירת דמי הגמולים כחיסכון לאחר ניכוי דמי הניהול ובניכוי דמי הסיכון לביטוחי השאירים והנכות ובהוספת התשואה מהשקעות הקרן בשוק ההון ובאגרות החוב היעודיות . כמו-כן היתרה הצבורה של חברי הקרן תהא כפופה תמיד לעודף/גרעון אקטוארי. פנסית הזקנה תיגזר מהחיסכון הצבור במועד הפרישה בהתחשב במקדם המרה שיהיה תקף במועד הפרישה. השיטה שנקבעה בשנת 2005 מעמידה במקום בכיר כגורמים הדומיננטיים ביותר לבחירת קרן הפנסיה את התשואה שאותה תשיג הקרן ואת דמי הניהול. מעבר בין הקרנות החדשות - כיום ניתן לעבור מקרן חדשה אחת לרעותה ללא הגבלה של זמן . המעבר הוא ללא פגיעה ביתרה הצבורה, ויחד עם הזכויות הנילוות לסכום – דהינו מועד הותק ותקופות ההכשרה הנילוות. עם זאת רשאית קרן פנסיה חדשה לסרב לקבל אדם עקב שיקולים כלכליים ואקטואריים או להתנות על הצטרפותו (דוגמה להתנייה: להחריג מגדר ביטוח נכות ופטירה, מחלה מסוימת שבה הוא לוקה). במהלך 2003 השתלטה הממשלה על קרנות הפנסיה הותיקות ובעקיפין על קרנות הפנסיה החדשות שהיו בבעלות הקרנות הותיקות. במהלך שנת 2004 – בהמשך לגזירות הנוראות שהונחתו על ידי בנימין נתניהו בשנת 2003 - חייב משרד האוצר את קרנות הפנסיה החדשות לשנות את השיטה הנהוגה בהן מ"קרן זכויות" ל"קרן תשואה" והתיר להן להכפיל בערך את דמי הניהול שהן גובות, דמי הניהול שחלק מהם נועד להעשיר את חברות הביטוח שעמדו להפוך לבעלים של קרנות הפנסיה במרבית המקרים, ואומנם הפכו מאוחר יותר. במהלך אותה שנה נמכרו רוב הקרנות החדשות לחברות הביטוח. בתחילת 2005 פורסמו התקנונים של קרנות הפנסיה החדשות. במהלך 2005 – 2006 עברו הקרנות החדשות תהליכי מיזוג נרחבים, ובשנים האחרונות אף קמו מספר קרנות חדשות ( הקרנות במסגרת בתי ההשקעות הלמן אלדובי, אקסלנס /לשעבר אחדות, ומיטב ). כיום - מצויות 13 קרנות פנסיה : קרנות פנסיה בשליטת חברות הביטוח – מבטחים החדשה ( מנורה) , מקפת אישית ( מגדל), מיטבית – עתודות (כלל) הראל פנסיה ( הראל) , הפניקס פנסיה מקיפה ( הפניקס) פיסגה ( איילון) , מנוף ( הראל). קרנות הפנסיה של בתי ההשקעות – הלמן-אלדובי, אקסלנס, מיטב. קרנות פנסיה אחרות – יובלים ( הסתדרות העובדים הלאומית בע"מ ) , גילעד ( של גלעד גמלאות לעובדים דתיים בע"מ ) המגן ( של קרן פנסיה מרכזית לקואופרציה ביצרנות, תחבורה ושרותים – אגודה שיתופית בע"מ ).
אמות המידה המוצעות לבחירת קרן פנסיה תשואות וסיכון – לא אמת מידה מכרעת, בינתיים לפי רוח הזמן היינו אמורים להעלות אל ראש סולם אמות המידה לבחירת קרן פנסיה את נושא התשואות של השקעות הקרן ונושא הסיכון שהיא נוטלת על עצמה בהשקעות, הואיל וקיימים נתונים בני-סמך לתשואות הקרנות במשך שנתיים-שלוש בלבד (מאז שקרנות הפנסיה החלו להתמסר בלהיטות להקמת מערכי השקעה, בעקבות שינויי בעלויות), והואיל והבדלי התשואות ורמות הסיכונים אינם גדולים בין מרבית הקרנות הותיקות יותר בינן לבין עצמן ובין הקרנות הצעירות מאד בינן לבין עצמן, איננו סבורים כי דירוג הקרנות לפי התשואות והסיכונים אמור להיות מכריע בהחלטה. נותני העצות יודעים להזכיר תמיד את מרכיבי ההחלטה בהקשר עם תשואות, אך בסופו של דבר – כשמוטל עליהם לקבל החלטה לפי התשואות, הם מקבלים אותה לפי תחושות. אין הכרעה בשאלות – האם ניתוח תשואות העבר מוביל לניבוי טוב של תשואות העתיד, האם כדאי לסמוך כעל סמני דרך על ביצועי הקרנות בהשקעות בתקופה קצרה קודמת או בתקופה ארוכה או בתקופה בינונית, האם כדאי להעדיף קופה סולידית יותר שתשואתה נמוכה יותר אך סיכוניה לנפילה בתשואה קטנים יותר. ובכל זאת נאמר: אם אנו מגלים כי קרן פנסיה מציגה תשואות גרועות במשך שנים באופן עקבי – הגיוני כי נרצה לחמוק ממנה. אולם אם היא עשתה תשואות לא טובות בממוצע ב-5 השנים האחרונות, אך בשנתיים האחרונות מתוכן התשואה הייתה יפה – אין, לדעתנו סיבה טובה לחמוק ממנה. אם נגלה כי קיימת קרן פנסיה שבעקביות משיגה תשואות יפות, אך סטיית התקן שלה גדולה – ייתכן שאיננו אמורים להתלהב ממנה – אלא, אולי, אם כל האחרות מציגות תשואות גרועות. בכל מקרה – לא לקבל החלטה בלי לבחון את התשואות ב-5 השנים האחרונות ומבלי לתת משקל לסיכונים שהקרן לוקחת – הן לפי סטיית התקן, הן לפי התחלקות השקעותיה בין סוגי ההשקעות השונים. יש גם לזכור כי בשלב זה ניתן להשוות תשואות קצרות טווח (שנה עד שנתיים) עקב השינויים שעבר הענף.
תקנוני הקרנות התקנונים של קרנות הפנסיה כוללים גם כן מסלולי ביטוח שבכל אחד מהם כיסוי בהקף שונה לנכות ושאירים (ובחלק מהקרנות ישנו גם מסלול אישי). המסלולים נקבעים גם לפי שיעור הפרמיות, גיל הפרישה הנבחר, שכיר או עצמאי. בחלק מקרנות הפנסיה מצויים מסלולים יחודיים. דוגמות: הורה נבחר, ביטוח נכות סיעודי. בכל קרנות הפנסיה אדם שאינו נשוי וללא ילדים רשאי לבטל את ביטוחי הפטירה למשך שנתיים, ואם מצב זה נמשך, הוא יכול לבקש המשך ביטול של ביטוח שאירים כל עוד מצבו לא השתנה. אם אינו מחדש בקשתו, הקרן מתחילה לגבות עבור ביטוחי שאירים, כעבור שנתיים. מסלולי השקעה – כיום נושא זה מצוי בקרן אחת או שתיים בלבד. משמע לא נפוצה עדיין התופעה שחבר קרן הפנסיה יכול לבחור במסלול השקעה סולידי יותר או פחות וכו'. קיימים הבדלים בין הקרנות ב"הפרש מותר" – שיעור הגידול בשכר אשר בעקבותיו לא מוקטן שיעור הכיסוי הביטוחי לנכות ולפטירה, בעקבות גידול השכר. מקדמים –בכל תקנון מצויים נספחים המפרטים את עלויות הביטוחים, הקף הכיסויים הביטוחיים, מקדמי המרה לפנסיה ועוד. מקדמים אלו דומים בקרנות הפנסיה השונות.
דמי ניהול – אמת מידה חשובה מאד אמת המידה שאמורה להיות המשפיעה ביותר ? - דמי הניהול. מיד, כמובן, יקפוץ כמעט כל אדם המבין בכלכלה, ויאמר: מי בוחר לפי דמי ניהול ? – חשוב לדעת מהי התשואה נטו. הרי ייתכן שקרן מנכה דמי ניהול נמוכים, אך תשואותיה נמוכות, ובסך הכל היא רעה לחבריה. וייתכן מקרה הפוך: קרן לוקחת דמי ניהול מרקיעי שחקים, אך תשואותיה יפות מאד, והיא נותנת לחבריה הרבה מאד – גם לאחר ניכוי דמי הניהול הגדולים. באשר להשפעת התשואות על ההחלטה – הרחבנו לעיל. דמי הניהול המרביים הם 6% מהפרמיה ו- 0.5% לשנה מהצבירה. ניתן להתמקח על שיעורי דמי הניהול, וכושר המיקוח יגדל ככל שקבוצת העובדים, או קבוצה אחרת, גדולה יותר, וככל שהשכר המבוטח או ההכנסה המבוטחת גדולות יותר. ניתן אף לרדת לדמי ניהול של 2% מהפרמיה + 0.25% לשנה מהצבירה. ההתקשרות הזאת אינה חובקת ואינה חונקת – כל עובד ממשיך להיות רשאי להתקשר עם קרן פנסיה אחרת כלבבו. הקשר בנוי על יחסי תועלת הדדיים: קרן הפנסיה מבטיחה תנאים מיוחדים לחברי הקבוצה המסוימת, ובכך הופכת להיות מושכת עבורם, והמשתייכים לקבוצה יודעים כי בקרן זו יש להם תנאים הטובים ביותר. דרך אגב – לא צריך להיות קבוצה גדולה מאד כדי להשיג תנאים טובים – 100 אנשים ואף פחות מזה יכולים לעשות גדולות. כאן ראוי להדגיש כי חברות שאינן אוהבות ליצור קשר מחייב עם קרן פנסיה או חברת ביטוח, אינן צריכות לחשוש מקשר זה, הואיל ובמסגרת ההתקשרות אין שום דבר שכובל אותן לעשות כך או אחרת. זאת ניתן ללמוד גם מן העובדה שקבוצת עובדים שיוצרת קשר עם קרן פנסיה מסוימת מגלה שקרן הפנסיה או קרנות הפנסיה שעימן היו העובדים - או חלק מהעובדים – קשורים קודם לכן, מציעה לעובדים שיישארו במסגרתה , אותם תנאים שהושגו בקרן שנבחרה לקשר המיוחד. הן פשוט אינן רוצות להפסיד את לקוחותיהן. כדאי להישמר מפני הרעיון שקרנות הפנסיה – וחברות הביטוח שהן הבעלים של הקרנות - מאד אוהבות לתרגם את דמי הניהול המוחזרים, לביטוחים שניתנים ע"י חברת ביטוח במקום ההחזר של דמי הניהול כנ"ל. מבדיקות שערכנו עולה כי תמיד כמעט יש פער משמעותי בין דמי הניהול שמוצהר כי הם מוחזרים, לבין טובת ההנאה הנרכשת בחברת הביטוח ע"י קרן הפנסיה בסכום דמי הניהול שעליו הוצהר. מומלץ כי דמי הניהול המוחזרים יצורפו ליתרה הצבורה – זו המיועדת לפנסיה לעת זיקנה. למי שמשתייך לקבוצה קטנה – של 5 עד 50 איש – מומלץ גם כן להתמקח עם קרנות הפנסיה על דמי הניהול, וככל שהקבוצה קרובה יותר אל 50, מתרבים הסיכויים להשיג הנחה גדולה ולהגיע להחזר של 4% ו-0.25% כנ"ל. גם יחידים שצברו סכום יתרה צבורה בקרן הפנסיה – של עשרות אלפי שקלים – עשויים לגלות כי איום על קרן הפנסיה שיעזבו אותה יוביל להנחה שעשויה להגיע גם-כן ל-4% מהפרמיה ו-0.25% מהיתרה הצבורה. בנוסף ישנן קרנות אשר אם החבר עובר אליהן – הן מעניקות מענק העברה חד פעמי של חלק אחוז מהיתרה הצבורה המועברת. כאן ראוי להסביר את משמעות ההבדל בין דמי ניהול מהפרמיה לבין דמי ניהול מהצבירה. כשאומרים 6% מהפרמיה – הכוונה פשוטה : נניח שאדם משלם בכל חודש 1,000 ₪ - הקרן תיקח לכיסה דמי ניהול – 60 ₪ בחודש. בסוף השנה הראשונה היא תיקח עוד 0.5% מהיתרה הצבורה, שהיא הפרמיה ששולמה בכל אחד מ-12 החודשים, פחות ה-60 ₪ דמי ניהול בכל חודש, ובניכוי עבור הביטוחים לנכות ופטירה – נניח 100 ₪ בחודש, ועוד ריבית – נניח 4% לשנה. משמע – לפי הדוגמה שלנו - 840 ₪ בחודש - 10,252 ₪ בשנה, כשהריבית היא 3.74% לשנה. כשמדובר ב-37 שנות חברות, הערך הנוכחי של כל דמי הניהול מהצבירה, הם שווי ערך ל-מחצית מ-חצי אחוז כפול 37, דהינו 9.25% מס"ה הפרמיה של כל השנים – דהינו 9.25% מ-379,250 ₪ - 35,000 ₪ בקירוב, ערך נוכחי. אם נרצה לנקוב באחוזים מן הפרמיה: אדם משלם במרוצת שנות חברותו בקרן הפנסיה – 6% מהפרמיה ועוד התרגום של 0.5% לשנה מהצבירה – 9.25%, דהינו בס"ה ישלם 15.25%. אם ישלם רק 2% מהפרמיה, ו-0.25% מהיתרה הצבורה (מתורגם לשיעור מהפרמיה), הוא ישלם בס"ה 6.625% מהפרמיה. אמות מידה נוספות - אשר אינן בעלות משקל גדול ו/או אינן ניתנות למיצוי הקף הקופה מבחינת נכסים והתחייבויות, צבירה חיובית/שלילית (יחס בין כסף עוזב לבין כסף מצטרף), נזילות הקרן, הקף הנכסים מכלל הנכסים שהם השקעות בעלות סיכון – דוגמת מניות. המבנה הדמוגרפי בקרן – מבנה האוכלסיה בקרן משפיע על העודף/גרעון האקטוארי . הבעיה היא שצריך לעשות מחקר מקיף כדי להשתמש באמת מידה זו. גודל האוכלסיה המבוטחת , הרכב האוכלסיה מבחינת מין , גילאים. – בעלי השפעה מועטה, ואין כמעט דרך להגיע לחקרה. שרות – רמת פרוט הדוחות, ותדירות הדוחות לחבר, זריזות במענה לפניות החברים, עניניות המענה, הלוואות. ברור כי אם אלה ירודים ושימעם ככאלה הגיע למרחוק – כדי לרחוק מקרן כזו.
:עוד בנושא זה
כיצד לבחור קרן פנסיה	.1
(מסמך הבהרות (27 נקודות	.2
(מסמך הבהרות (15 נקודות	.3